שיר שמיקי כתב למופע שהפיק לכבוד יום הולדת 60 למדינה. "לאהוב ולקטר" הוא שיר שמילותיו גם מתאימות לרוח החג. שנה טובה וחג שמח לכל עם ישראל.  לאהוב ולקטר / מיקי גולדנברג   לקטר על הארץ זו "מסורת", "חובה", בסלון, יום ששי, זו ממש כבר "מצווה":            "איך חלפו הימים, כן היו כאן ביצות                              אך היתה אהבה והיו עקיצות..."   במבט לאחור - הכל מה-זה ורוד המילה "נעורים" –  זה לצחוק ולרקוד, זוכרים גם שירים, טיולים, ים-אל-ים,  ואת רינה הזו... ששיגעה את כולם.      לא היה אז מפתח – הדלת: פתוחה, כל חלבן שרק בא-לו פתח לרווחה... זה היה כמו קיבוץ – הכל של כולם, נו, היו גם חולירות... כמו בכל העולם.   ואנחנו הנוער הרגזנו ת'הורים                         מה כבר ביקשנו? אהבה, פרחים,                               הם צחקו - "דור אספרסו", "זה נוער? זה בררה!" "איך תקום מדינה עם דור כזה חר... אופס."   אז כדי שלא נישמע גם אנחנו קשישים                          נעשה "ספירת מלאי" לכבוד שנת השישים,                    בואו נבדיל בין טפל לעיקר -                                              זה נכון יש צרות, אבל השאר - נהדר:                                                                                                 השקל עולה – יורו-דולר יורדים,                        ובארץ חופשית – מגדלים ילדים, יש חומוס, יש מנגל, עושים על האש,                            איזה נוף! ואוויר! מה עוד נבקש?     צריך רק לעצור ולראות שאכן                                                        הדשא ירוק כאן יותר משל השכן,                                            ולקלוט, להבין: זה לא מובן מאליו שהגענו, ויש מדינה, כאן, עכשיו.                                       כן יש עוד עבודה - להמשיך לשפר                                                   וכמו כל מיליונר, לחלום על יותר...                                         אך צריך לפרגן, לחייך לשכנים, לא לאלה בחוץ, אלא פה, מבפנים.           ולזכור-לא-לשכוח מה היה לנו כאן רק 60 שנה קודם, זה ממש לא מזמן. אז תנו יחד כפיים, שלבו יד ביד,  העם הוא חזק – אם ליבו לב אחד!