חנוכה ראשון בלי דודו. כמו לילה ראשון בלי אמא. קשה. מסורת שקיבלנו עוד מימי אבא: מאז שאני זוכר את עצמי דודו ואני היינו מדליקים את הנרות אצל ההורים ושרים את כל השירים של חנוכה. כדי שלא נדלג על אף שיר היה אבא שלנו מכין מראש מאות (!) מטבעות כסף מסוגים ובערכים שונים ומניח אותם תוך כדי שירה על שולחן גדול שהיה במרכז הסלון. כל ימי החג היו המטבעות מונחים על השולחן ומדי ערב הם היו מתרבים ומקבלים צורה. בדרך כלל הוא היה בונה חנוכיה ענקית וכל ערב היה מוסיף קנה אחד. בערב האחרון הוא היה "מקשט" בהמון מטבעות "יקרי ערך" ויוצר את להבות האש של החנוכיה, הבסיס שלה וכדומה. בסוף החג הוא היה מחלק בינינו את המטבעות וכך היינו זוכים ב"דמי החנוכה" שלנו. 35 שנה עברו מאז שאבי נפטר אבל עד היום, כל שנה, אני ממשיך את המסורת עם הילדים שלי. בדרך כלל גם דודו היה מגיע עם ילדיו והחנוכייה שלנו היתה מחולקת לכל הילדים. השנה נחגוג בלעדיו. אבל רוחו תהיה אתנו לנצח נצחים.
 
תודה על האהבה העצומה שאנחנו זוכים לה מכם.

חג נפלא לכולכם!!!
באהבה, מיקי.