שירה | 20:03 26.07.09

אני יושבת בביתי וחושבת כמה אתה סובל שם במעצר, מקום שאליו לא היית רגיל, מקום קר וקודר, עם אנשים שביצעו פשעים נוראיים וכרגע כמה אתה סובל בצינוק- חדר שגודלו שתי מטר על שתי מטר, עם סירחון נורא, מצחין וחנוק, עם ג'וקים וחרקים שונים, בלי יכולת לתקשר עם אף אחד ובלי מבקרים, בלי לראות את הדבר החשוב לך בחיים שהם ילדיך, בלי לשמוע את קולם, כל היום תקוע בין ארבע קירות בחדר קטן. מקווה מאוד שתעבור את השבוע הזה בשלום ולאחר מכן מצפה לך עוד שלושה שבועות של סבל מבלי לראות את ילדיך או לשמוע את קולם של יקריך. דודו איך הם נתנו לך עונש כל כך כבד, אתה אותו דודו שאנו זוכרים שאהב לעזור ולתמוך בכולם, איך הם חושבים שאדם כזה יכול להיות קר ואכזר, איך? דודו תשמור על עצמך ואנו כמובן נעקוב אחר החדשות בתקווה לשמוע משהו טוב. אוהבת ומחבקת שירה מנצרת עילית.